<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' יו"ט מח' א'</h1>
<h2>דף לח:</h2>
איתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה [אסורה בזה ור"י אמר נולדה בזה] מותרת בזה ואיפסיקא הלכתא כרב ולא משום דשבת ויו"ט קדושה אחת היא דהא קי"ל הלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר ב' קדושות אלא משום דס"ל כרבה דאמר מתני' משום הכנה ולידה היא ההכנה ור' יוחנן ס"ל מתני' כרבי יוסף ור' יצחק דאמר משום גזירה, וק"ל כרב, ואע"ג דרבא ורב אשי (עי' ביצה ט"ו: ופסחים מ"ו:) ס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט הנ"מ לאפות ולבשל דבר המוכן מבע"י אבל דבר חדש שאינו בעולם ביה"ש והיום הוכן דכ"ע אסור כרבה. ויש מחכמי הדור שאמרו דרבא ורב אשי ל"ל הכנה דרבה. ולא דייק. וקי"ל כרבה ל"ש יו"ט אחר שבת ול"ש [שבת] אחר יו"ט נולדה בזה אסורה בזה ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה. ותנ"ה אחרים אומרים נולדה בשבת תאכל ביו"ט ביו"ט תאכל בשבת רי"א משום ר"א עדיין היא מחלוקת בש"א תאכל ובה"א לא תאכל וגרסינן בירושלמי (פ"א ה"א) ר"מ הורה לצפרייה בספוחי חרדל ובביצה כר' יהודה. ושמעינן מדרבה אפי' בדבר שהוא מוכן מבעו"י לצורך יו"ט ואירע בו דבר חדש שלא היה בעולם בין השמשות ואין ההכנה בידו אינו מוכן למחר, כגון תרנגולת שעומדה לאכילה שנולדה בה הביצה שלא הוכנה ואסורה ביום שלאחריו, וכגון הא דגרסינן בירושלמי (ביצה פ"א ה"א) דאיתפלגו שירי פתילה שירי מדורא שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליק ביו"ט רב ור' חנינא תרווייהו אמרין אסור ר' יוחנן אמר מותר א"ר מונא קומי ר' יודן מה איכפת לן פתילה לגבי ביצה א"ל מן מה דאנן (רמיין) [חמיין] רבנן מדמין לה הדא אמרה היא הדא היא הדא. ומעשה בא לידינו בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת והתרתי היהודים לצאת ביו"ט שלאחריו ולהיות כבני העיר דהא קי"ל שבת ויו"ט ב' קדושות הן והכנה ליכא דלא מיקרי הכנה אלא כשמכין ביו"ט דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד והני דגרסינן בירושלמי (כגון) [וכגון] יציאת התחום שאינו מוכן רק ע"י עירוב ובהנחת עירוב היא ההכנה אבל הזמנה אחריתי לאו הכנה היא. ואפילו מערב ומכוין בלבו יציאת התחום כגון מערב ברגליו בשני דמכוין ואזיל להכנה א"נ בפת היכא דלא צריך ליה למימר מידי שמעיו"ט קרא לו שם עירוב אע"ג דקמכוין ליציאת התחום לאו הכנה היא כדאמרי' בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחלת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה. ואפי' מכין בפה דבר הראוי כגון קונה שביתה להיותן כבני העיר לאו הכנה היא דדבר מוכן לכל היא ואם נאכל עירובו בראשון ויצא מתחומו ממזרח למערב ליכא הכנה. וגבי ספינה ליכא הכנה כלל דקניית (בי') [שביתה] מבע"י ליכא דתחלת היום קונה עירוב והכנה בפה ליכא דהא שתיק. והמערב ברגליו (ו)הכנה ברגליו אינה הכנה אפי' מכין דבר שאינו מוכן. ואם אמר בשבת מבע"י שם תהא שביתתי והריני כבני עירי לאו הכנה היא דהו"ל כמכין דבר [מוכן]. ובד' דוכתי אשכחן בעירוב הכנה (עירובין ל"ט.) וכולהו ע"י עירוב יציאת התחום אבל הזמנה בעלמא לאו הכנה. ויש מחכמי הדור שאומרים כל הזמנה אסורה ולא דייק לן. ובני צרפת מחמירין בשירי פתילה ומדורא ושמן כדגרסינן בירושלמי ומרבין עליהם דבר מוכן כדאמרי' (ביצה ד':) בעצים שנשרו מן הדקל שמרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן.
ומיהא מתני' מתוקמא אפי' בתרנגולת העומדת לאכילה כרבה דאוקמוהו ביו"ט שחל להיות אחר שבת ומשום הכנה וקסבר כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה (והכא) [ורבה] לטעמי' והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט ושבת [ויו"ט] דעלמא אסורי משום גזירה דיו"ט אחר שבת ושבת אחר יו"ט הלא"ה אע"ג דתרנגולת אינה עומדת לאכילה בשבת דלאו בת שחיטה היא ביצה אוכלא דאפרת היא שא"צ כלום כחלב הבא מן העז. וקים לן בהכנה כרבה דכי איפסיקא לומר בשבת ויו"ט (ביצה ד'.) נולדה בזה אסורה בזה, כרבה. ואית לי' הכנה ומוקצה ב' דברים הן ובהכנה אין בו איסור מוקצה דהכנה שהיא ביו"ט עצמו מותרת כדאמרינן בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה.
